החוק במדינת ישראל קובע כי אדם העורך צוואה, רשאי לצוות בה כי בעת לכתו, יירשו אדם אחד או יותר (לרבות תאגיד) את כל רכושו, חלק יחסי מתוך רכושו, נכס או נכסים ספציפיים מכלל נכסי העזבון שלו, או טובת הנאה מעזבונו (המכונה בלשון החוק: 'מנה'). לעתים מזומנות, מעלה נושא הצוואה תהיות רבות וחשובות לגבי התוקף החוקי של תוכנה, כגון:
האם המוריש רשאי לערוך צוואה המצווה על שלילת זכות הירושה של יורש מסוים? האם מותר לעורך הצוואה לצוות על הורשת נכס שאינו בבעלותו החוקית? ומה בנוגע לזכותו של המצווה למנות גורם שיסדיר את חלוקת עזבונו לאחר לכתו? כל אלו ועוד הן סוגיות כבדות משקל בהן נעסוק בהרחבה במסגרת המאמר הבא.
מהי צוואה?
צוואה היא מסמך משפטי אשר אדם עורך בעודו בין החיים, כדי לקבוע באיזה אופן יחולק רכושו בין היורשים שלו לאחר פטירתו. במצבים בהם אדם לא ערך צוואה לפני לכתו, קניינו יחולק בין יורשיו החוקיים על פי חוקי הירושה של מדינת ישראל.
מהו החוק המסדיר את נושא הצוואה ואופן חלוקת הירושה במדינת ישראל?
"חוק הירושה, תשכ"ה 1965" הוא החוק המתווה את האופן בו מחולק עזבונו של אדם שהלך לעולמו בין יורשיו. סעיף 40 לחוק הירושה, הוא הסעיף המתייחס לטיפול בנושא הצוואה, וזוהי לשונו:
"אדם רשאי לצוות לאחד או לאחדים –
(1) כל עזבונו או חלק יחסי מכל עזבונו;
(2) נכס מנכסי עזבונו או טובת הנאה מעזבונו (בחוק זה – מנה)."
קטע חקיקה זה, נועד אם כן, להגדיר מהו סוג והיקף הנכסים הניתנים להורשה במסגרת הצוואה.
האם המוריש רשאי לערוך צוואה המצווה על שלילת זכות הירושה של יורש מסוים?
התשובה לשאלה זו היא שלילית, היות וצוואה מעצם מהותה, היא מסמך שנועד להקנות לאדם זכות בעזבונו של המנוח, במידה ואותו אדם אינו זכאי לה על פי חוק. כלומר, עניינה של הצוואה אינו בשלילת זכויות ממי שזכאי להן כדין, ללא הענקתן לאדם אחר. פירוש הדבר, לענייננו, הוא שהמצווה אינו רשאי לערוך צוואה נגטיבית – קרי, צוואה הנסובה סביב עקירת זכויות בלבד, מבלי שיזכה אף אדם בעזבונו. מבחינת החוק, צוואה המנוסחת בדרך של הדרה בלבד – אינה נחשבת כצוואה כלל ועל כן הוראותיה בטלות.
הדבר נכון גם במקרה בו המצווה ציווה את כל קניינו ליורש אחד בלבד, תוך שהוא שולל באופן מפורש את זכותם של יורשים חוקיים אחרים בעזבונו, והצוואה אינה ניתנת לקיום מכורח הנסיבות. כלומר, אם היורש היחיד על פי הצוואה נפטר ולא הותיר אחריו קרובי משפחה, וכתוצאה מהוראות הצוואה – היא הופכת לצוואה נגטיבית – הרי שהוראותיה יחשבו כבטלות. מן הראוי לציין בהקשר זה כי אין בכוחו של ציווי בצוואה השולל את זכותם של יורשים בירושה, בכדי לגרוע מזכותם לרשת את המנוח על פי דין, בכפוף להוראות חוק הירושה.
האם מותר לעורך הצוואה לצוות על הורשת נכס שאינו בבעלותו החוקית?
אף שניתן היה להניח כי הדבר יהיה ברור מאליו, הסוגיה "האם עורך הצוואה רשאי לצוות על הורשת נכס שאינו בבעלותו לאחר?" – עולה פעמים מזומנות בהקשר של נושא הצוואה. התשובה לשאלה זו, מטבע הדברים, היא שלילית בהחלט. המוריש רשאי לצוות אך ורק על הורשת קניין הנמצא בבעלותו החוקית ומהווה חלק מעזבונו באופן רשמי. עם זאת, אין מניעה לצוות על הורשת נכסים שאינם בבעלותו של המצווה במועד כתיבת הצוואה, אך צפויים לעבור לחזקתו בהמשך.
האם נושא הצוואה יכול לכלול הורשה של זכות לדיירות מוגנת?
בהחלט לא. סעיף 40 לחוק הירושה עוסק בזכותו של עורך הצוואה לצוות את עזבונו, חלק ממנו או נכס מתוכו. משמעות הדבר הינה כי אין לאדם אפשרות לצוות על הורשת דבר מה שאינו מנוי על עזבונו. מכאן שאין למצווה אפשרות להעביר את הזכות לדיירות מוגנת לחזקת יורשיו המוגדרים בצוואתו, היות וזכות זו אינה נחשבת כחלק מעזבונו מבחינת החוק. הזכות לדיירות מוגנת ניתנת להעברה אך ורק לפי התנאים הקבועים בחוק הגנת הדייר. עם זאת, גם לעניין זה ישנם סייגים בחקיקה, כך שבאמצעות ליווי משפטי מתאים, ניתן בתנאים מסוימים לשמור בכל זאת על הזכות לדיירות מוגנת.
האם נושא הצוואה יכול להיות אופן הטיפול בגופתו של המצווה?
גם כאן, אופן הניסוח של סעיף 40 לחוק הירושה, מגביל את סוג ההוראות שניתן לצוות עליהן במסגרתה. זאת מאחר וגופת המצווה לא מהווה חלק מעזבונו בראי החוק. מכאן שציווי המורה כיצד לנהוג בגופתו של המצווה אינו רלוונטי מבחינה משפטית, לעניין הצוואה ולכן הוא בטל כאשר הוא נמסר במסגרת הצוואה.
האם המצווה רשאי למנות גורם שיסדיר את חלוקת עזבונו לאחר לכתו?
לעורך הצוואה שמורה הזכות לכלול במסגרת צוואתו גם הוראה למינוי מנהל עיזבון ספציפי שיהא אמון על הוצאת הצוואה מן הכוח אל הפועל ועל חלוקת עזבונו בין יורשיו. עם זאת, חשוב להכיר כי בידי בית המשפט נתונה הסמכות בפועל, לפסוק על מינויו של האדם המוזכר בצוואה בתור מנהל העזבון בפועל, או לפסול את הציווי, במידה ויקבע כי אדם זה אינו ראוי, אינו מסוגל, אינו כשיר או אינו מסכים לקבל על עצמו את המינוי.
עם זאת, אין כל הכרח למנות מנהל עיזבון במסגרת הצוואה. לעתים, מינוי מנהל העיזבון גורר בירוקרטיה ענפה שבמקרים רבים אינה נחוצה כלל ועיקר, ואף כרוכה בהוצאות נלוות, כדוגמת תשלום של דמי טרחה למנהל העיזבון. לכן, מומלץ לבחון בכובד ראש האם מינוי מנהל העיזבון הוא בהכרח פעולה נחוצה, ולצוות עליו רק אם היא מחויבת המציאות.
כיצד עורך דין מומחה בדיני צוואות וירושות יכול לסייע לכם עם נושא הצוואה?
כאשר ניגשים למלאכה העדינה והמורכבת של עריכת צוואה, מומלץ לפנות מבעוד מועד לייעוץ מקצועי מול עו"ד מנוסה העוסק בדיני צוואות וירושות. הליווי המקצועי של עורך דין צוואות וירושות, נועד להבטיח כי נושא הצוואה וכל ההוראות הנוגעות לו, יהיו תקפים מבחינה משפטית, וישקפו את רצונכם נאמנה. עורך דין צוואות וירושות ידע לזהות מבעוד מועד כל נקודת כשל אפשרית בצוואה ולמנוע פגמים מהותיים וצורניים בה, העלולים להעמיד בסיכון את התוקף החוקי שלה.
על נושא הצוואה והטיפול המשפטי הראוי בו
צוואה, כאמור, הינה מסמך משפטי המכיל הנחיות הנוגעות לחלוקת עזבונו של אדם, לאחר שילך לעולמו. מטבע הדברים, מחלוקות רבות הנוגעות בחלוקת עזבונם של אנשים שהלכו לעולמם, מסלימות לכדי סכסוכים של ממש, ומגיעות לדיון בערכאות משפטיות. פעמים רבות הדבר קורה כאשר מדובר בצוואה שנוסחה באופן עצמאי, ללא הידע המשפטי הנדרש, וכתוצאה מכך מכילה הוראות סותרות או כאלו הנעדרות תוקף משפטי ממשי. לכן חשוב מאוד להסתייע בשירותיו של עורך דין צוואות וירושות בעת עריכת הצוואה ולא להשאיר בה פתח לאי הבנות או פרשנויות מיותרות.
התכנים בעמוד זה אינם מהווים חלופה לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי מטעם עורך דין עם התמחות בדיני ירושה ועיזבון, והם מובאים לידיעה כללית בלבד. מידע זה אינו מהווה מידע משפטי מחייב, ואין להסתמך עליו בשום צורה. במקרה בו נדרש טיפול משפטי בנושא צוואה או ירושה, יש לפנות ישירות לקבלת סיוע מעורך דין מומחה.