אחד מעקרונות היסוד המרכזיים בתחום הצוואות הינו עיקרון חופש הציווי. עיקרון זה, הנכלל במסגרת "כיבוד רצון המת", מעניק חופש כמעט מוחלט לאדם להביע את רצונו שייעשה בנכסיו לאחר מותו. את רצונו כותב האדם במסמך הקרוי צוואה, ולאחר מותו מבקשים היורשים לקיים את ההוראות הרשומים בה. במאמר זה נסקור מקרים שונים בהם קיום הוראות הצוואה הינו מורכב מעט, ומהם דרכי ההתמודדות בכל מקרה ומקרה.
תוקפו של עיקרון חופש הציווי
כאמור לעיל, רצונו של האדם מקבל מעמד עליון בכל הקשור לצוואות וירושות, ובית המשפט דורש לקיים את רצונו של המנוח, כמעט ללא מצרים. רצונו של המנוח מקוים אף אם הוראות הצוואה אינן הגיוניות או הוגנות. לעיתים רחוקות פוסק בית המשפט שלא לקיים את הוראות הצוואה, מכיוון שהציווי הינו בלתי מוסרי, בלתי חוקי או בלתי ניתן לביצוע.
קיום צוואה המכילה טעות
על מנת לקיים את הוראותיה של צוואה המכילה טעות (קרויה "צוואה פגומה"), ניתנה לבית המשפט הסמכות לתקן את הטעות ולהכשיר את הצוואה. על מנת להפעיל סמכות זו על בית המשפט לבחון שני דברים:
- הצוואה מכילה את יסודות הצוואה, כלומר הטעות אינה פוגעת באחד ממרכיבי היסוד של הצוואה. טעויות מהותיות, הנוגעות לגרעין הצוואתי, אינן ניתנות לתיקון ודינה של הצוואה להתבטל. לעומת זאת, במקרים בהם הטעות נוגעת לדברים צורניים, כמו תאריך, שמות, שגיאות כתיב וכדו', בית המשפט יכול להכשיר את הצוואה ולקיים את הוראותיה.
- בית המשפט יודע בבירור את רצונו האמיתי של המצווה. סמכותו של בית המשפט לתקן צוואה נועדה לממש את רצונו המקורי של המצווה, ועל כן רק במידה ולבית המשפט אין ספק באשר לרצונו המקורי של המצווה, הוא יכול לתקן את הצוואה ולקיים את הוראותיה.
קיום צוואה אשר אינה מבטאת את רצונו של המצווה
עמוד התווך המרכזי של הצוואה הינו רצונו החופשי והמוחלט של המצווה. תפקידה של הצוואה הוא לבטא את רצונו החופשי של המנוח, ללא השפעות חיצוניות ושיקולים זרים. לעיתים, מתעורר החשד כי הצוואה אינה מבטאת את רצונו העצמאי והחופשי של המצווה, ובמקרים אלו (על פי רוב) הצוואה מאבדת את תוקפה ומתבטלת. חשד מעין זה מתעורר במקרים בהם התקיימה השפעה בלתי הוגנת על המצווה בעת עריכתו את צוואתו, או במקרים בהם אין המצווה יכול להביע את רצונו החופשי, למשל כאשר הוא קטין או חולה נפש.
קיום הוראות צוואה אשר סותרת צוואה הדדית קודמת
מהי צוואה הדדית
צוואה הדדית הינה צוואה המסתמכת על צוואה מקבילה, ונערכת על פי רוב בין שני בני זוג המבקשים להעביר את רכושם המשותף לבן הזוג שימות מאוחר יותר, ורק לאחר מותו של בן הזוג השני יועבר רכושם המשותף לידי יורשיהם. כאשר היורשים של בני הזוג אינם חופפים (נישואים שניים וכדו'), מתעורר החשש כי לאחר מותו של בן הזוג הראשון, ישנה בן הזוג השני את פרטי הצוואה ויעביר את רכושם המשותף לידי יורשיו בלבד. על מנת למנוע זאת, רבים מגבילים את יכולתו של בן הזוג השני לשנות את פרטי הצוואה לאחר מותו של בן הזוג הראשון.
קיום צוואה הסותרת צוואה הדדית
לעיתים חלים במציאות שינויים משמעותיים המחייבים כתיבת צוואה חדשה המבקשת לשנות את הוראות הצוואה ההדדית, אף לאחר מותו של בן הזוג הראשון. במקרים מעין אלו בית המשפט נדרש לבחון שני דברים:
- האם בן הזוג השני ביקש להגביל את יכולתו של בן הזוג הראשון לשנות את הוראות הצוואה?
- אף אם התשובה לסעיף הקודם היא חיובית, על בית המשפט לבדוק האם בן הזוג שנפטר חזה את שינויי המציאות ובכל זאת התכוון להגביל את בן זוגו, או שמא אף הוא היה מסכים לשנות את הצוואה לאור שינויי המציאות.
סוגיה זו היא סבוכה מאד מבחינה משפטית, ותלויה בנסיבות וגורמים רבים, ואנו נגענו בעיקרי הדברים בלבד.
קיום צוואה השוללת זכות ירושה
צוואה השוללת זכות ירושה, פירושה צוואה המכילה תוכן שלילי בלבד. בצוואה כזו לא מפורטים היורשים הזוכים בנכסים, אלא רשום בה מי לא מקבל את נכסי הירושה. בית המשפט פסק מספר פעמים כי צוואה אינה יכולה להכיל תוכן שלילי בלבד, וכאשר הצוואה אינה מכילה תוכן חיובי כלל הרי שאין היא צוואה כלל, ואין לקיים את הוראותיה.
קיום צוואה המבוססת על טעות
במידה והצוואה מבוססת על טעות של המנוח, ובית המשפט יודע בבירור את רצונו המקורי של המצווה אילו היה מבין את טעותו, ניתן לשנות ולתקן את הצוואה. יש לציין כי הטעות הנידונה חייבת להיות דבר עובדתי ואובייקטיבי, ואין די בטענה כי המנוח פירש בצורה לא נכונה את האירועים, או שהמצווה לא הבין את האירועים כהלכה.
קיום הוראת הצוואה בנכס שנמכר
לעיתים קורה כי כאשר אחד היורשים מבקש לקבל את חלקו בעיזבון, מתברר כי הנכס הרשום עבורו נמכר על ידי המנוח. מכירה זו יכולה להתפרש בשני אופנים: מחד גיסא ניתן לומר כי המצווה ביקש לנשל את היורש מעיזבונו, ועל כן מכר את חלקו. מאידך גיסא ניתן לומר כי המצווה התכוון להחליף את חלקו של היורש בנכס אחר (או בסכום הכספי אשר התקבל כתוצאה מהמכירה) ולא ביקש למנוע ממנו את ירושתו.
בית המשפט נוטה לנקוט בגישה הסלחנית יותר, כלומר מניח כי המצווה לא התכוון לנשל את היורש כליל, אלא להחליף את חלקו בנכס אחר. היסוד לגישה סלחנית זו הינו בהנחה כי אילו רצה המצווה לבטל את חלקו של היורש – הוא היה מביע זאת באופן מפורש יותר, ולא על ידי מעשה היכול להשתמע לשתי פנים.
סיכום
רצונו החופשי של המנוח מקבל מעמד על בתחום הצוואות, ורצונו מקוים באופן כמעט מוחלט. על מנת להבטיח כי רצונכם יתממש בצורה מוחלטת ואמיתית, ועל מנת למנוע ערעורים עתידיים על צוואתכם, מומלץ להסתייע בעורך דין מנוסה ומיומן בתחום הצוואות והירושות, דבר אשר יבטיח כי צוואתכם תתממש באופן הטוב ביותר ללא דיחויים וללא הגבלות.
