במקרים בהם יש נסיבות דוחקות לעריכת צוואה, עקב החשש של עורך הצוואה עצמו, כי הוא נמצא קרוב למותו, יאמר העורך את משאלות ליבו, בנוגע לחלוקת רכושו, בעל פה בפניהם של 2 עדים, הדוברים את שפתו. במקרה זה, כאשר מעוניינים להביע התנגדות לצוואה, צריך להוכיח שלא התקיים בה מרכיב יסודי זה.
צוואה בעל פה או צוואת שכיב מרע
צוואת שכיב מרע, היא בעצם צוואה שנערכה בעל פה. אולם ההבדל ביניהן הוא, שצוואה בעל פה ניתן לערוך, כאשר עורך הצוואה נמצא במצבי בריאות שונים, קרוב למותו, וצוואת שכיב מרע תערך, במקרה בו עורך הצוואה חולה במחלה קשה, שעלולה להביא למותו.
נטל ההוכחה של צוואה בעל פה
נטל הוכחת צוואה שנאמרת בעל פה, מונח על כתפי זה המבקש לקיימה, ונטל השכנוע שקיים עליה, הוא כבד באופן מיוחד, כיוון שלא ניתן להסתפק בשכלול כל ההסתברויות של ההוכחות, וצריך להוכיח אותה באופן מוחלט.
עמידה במספר מבחנים
על הצד המעוניין בקיום הצוואה, קיים הנטל לשכנע שהצוואה אמיתית, על ידי עמידה במספר מבחנים:
- עליו להביא הוכחה לכך, שעורך הצוואה היה חולה במחלה סופנית וקשה, וראה את עצמו כמי שעומד למות.
- עליו להוכיח כי הדברים שנאמרו, היו אל מול 2 עדים, שמבינים את השפה של הנפטר.
- עליו להביא תמצית רישום, של כול מה שאמר הנפטר בטרם מותו, ואת חתימת העדים.
- עליו להפקיד את תמצית הרישום בבית המשפט, או אצל הרשם לענייני ירושה.
- תמצית הרישום, החתימות וכן ההפקדה, צריכים להתבצע בזמן הכי קרוב שניתן.
בדרך כלל, מבחנים אלו מספיקים לבית המשפט, על מנת להוכיח את הרצון האמיתי והאחרון שהיה למנוח, אולם במקרים מסוימים, מוסיף בית המשפט למבחנים אלו דרישה נוספת, להוכחת בריאותו הנפשית של הנפטר, בעת אמירת דברי הצוואה.
רישום מידי של זיכרון דברים
ההוכחה לקיומה של צוואה בעל פה, צריכה להיות מוחלטת, ומכיוון שהיא נאמרת ולא נכתבת, חשוב מאוד שהעדים לצוואה, יכתבו מיידית את זיכרון הדברים ממנה, ואף יעבירו אותם לרשם. על ידי כך קטנה האפשרות, שהעדים ישכחו את שאמר הנפטר בצוואתו. בדרך כלל עדיף כאמור, להפקיד את הצוואה בסמוך לפטירתו של בעל הצוואה, אולם כבר קרו מקרים, שבהם לא ייחס בית המשפט לאיחור בהפקדה פגם, והתיר את קיומה. ההפקדה המיידית של ההוראות שנאמרו בצוואה, הינה משמעותית ביותר, גם במקרה, בו העדים לא הכירו את ההוראות הקיימות בחוק.
הוכחה למצבו של המנוח
דבר נוסף, העולה בצוואות שנאמרו בעל פה, היא איזו הוכחה ניתן להביא, כדי להראות שהמנוח, אכן חשב כי הוא עומד אל מול מותו. במקרים של צוואת שכיב מרע, צריך להוכיח כי האדם היה חולה מאוד, ועקב כך לא יכול היה לקום מהמיטה, לעומת זאת בצוואה הנאמרת בעל פה, צריך להוכיח כי האדם אומנם ראה שמותו קרב, אולם לא היה זה עקב חולי. לדוגמה: חייל שנמצא בשדה קרב, ומרגיש כי אלו רגעיו האחרונים, ולכן אומר את צוואתו בעל פה.
תחושתו של בעל הצוואה
קיימות 2 תפיסות, לגבי המצב בו היה הנפטר בטרם מת, התפיסה האובייקטיבית והתפיסה הסובייקטיבית. התפיסה האובייקטיבית נשענת על מסמכים רפואיים, הכוללים את הידיעה שהנפטר היה לפני המוות, ואילו התפיסה הסובייקטיבית, מציגה את אמונתו של הנפטר, בכך שהוא לפני המוות, אפילו שבמציאות אין לכך סימן. בתי המשפט חלוקים, בעניין הנחיצות בהוכחה של התחושה של הנפטר, שהוא עומד מול המוות, כאשר יש למצבו הרפואי הקשה, כבר הוכחה קיימת. בנוסף מבחין בית המשפט, בין מצבו המשפטי למצבו הרפואי של עורך הצוואה, בעת העריכה. למרות שיכול להיות מצב, בו הוא השתחרר מאשפוזו, מצבו עדיין קשה, והוא בכל זאת ערך בסמוך, צוואה בעל פה.
עדות אמינה
עדים אמינים, המעידים על הנסיבות לעריכתה של הצוואה, ובנוסף, גם העובדות הנוגעות לגילו של עורך הצוואה, המודעות שלו למצבו הרפואי וכו, יעזרו להוכיח, אם היה הנפטר בבריאות נפשית והבין את מעשיו, בעת אמירת דברי הצוואה בעל פה. לעומת זאת, כבר קרו מקרים בהם חשב הנפטר, כי הוא עומד מול מותו, ובפועל לא קרה הדבר. במצב זה אפשר לגרוס, שאם הנפטר רצה לערוך צוואה בכתב, היה לו את זמן לכך, אולם הוא נמנע ולכן הצוואה שניתנה בעל פה, איננה צוואה.
למי יש אינטרס בקיום הצוואה
ישנם מקרים שבית המשפט מחליט, שהמנוח לא היה מעוניין בעריכת צוואה, והרעיון כאילו קיימת צוואה, מגיע בכלל מאותם קרובי המשפחה של הנפטר, המעוניינים בירושה. באופן זה, מנצלת המשפחה את חוסר האפשרות, להביא לבית המשפט הוכחות ברורות, לכך שהנפטר היה מעוניין בקיום הוראות אלו. במצב זה, העדים לצוואה צריכים להוכיח, שאין להם כל רצון לירושה, או לחלופין לנשל יורש אפשרי אחר, מלרשת את רכוש הנפטר.
הפעולות בהן נקט המנוח
ישנם מקרים בהם חושש בית המשפט, כי הוראות הצוואה שהוצגו על ידי העדים לה, לא מראות את הרצון האמיתי והאחרון של הנפטר. מקרים אלו יכולים לקרות, עקב כתיבה מאוחרת של דברי הצוואה, או כיוון שהנפטר, לא יכול היה להגיד את מה שרצה. במקרים אלו יבדוק בית המשפט, האם היו פעולות מסוימות בהן נקט הנפטר, על מנת לערוך את הצוואה.
לסיכום
נטל הוכחת צוואה שנאמרת בעל פה, מונח על כתפי זה המבקש לקיימה, ועליו גם קיים הנטל לשכנע שהצוואה אמיתית, על ידי עמידה במספר מבחנים. מכיוון שצוואה בעל פה נאמרת ולא נכתבת, חשוב מאוד שהעדים לצוואה, יכתבו מיידית את זיכרון הדברים שנתן עורך הצוואה, ואף יעבירו אותם לרשום.
