חוק הירושה בין בני זוג

כאשר אחד מבני הזוג הולך לעולמו הוא משאיר אחריו רכוש, נכסים וחובות מסוימים. כל אלו נקראים בעגה המקצועית עיזבון. אם בן הזוג המנוח רשם צוואה שבה הוא מורה כיצד לחלק את העיזבון שלו בין יורשיו – יש לפעול על פי בקשתו. אולם הבעיה מתחילה כאשר לא קיימת צוואה. במקרים שכאלו יש לפנות לחוק. החוק מאוד ברור, לא משתמע לשתי פנים ולא משאיר מקום לספקות. כמו כן, הוא מפורט דיו כדי להבין באיזה אופן על היורשים לפעול. בחוק נלקחו בחשבון כמה פרמטרים עליהם נפרט בהמשך.

סוגי צוואות

לפני שניגשים לפתרון על פי החוק, מומלץ לבדוק אם אכן המנוח השאיר אחריו צוואה כלשהי. על פי חוק הירושה קיימים 4 סוגי צוואות קבילות אשר מאפשרות לבן הזוג המנוח להוריש כרצונו את העיזבון שלו. להלן ארבעת סוגי הצוואות:

• צוואה בכתב יד
• צוואה בעדים
• צוואה בפני רשות
• צוואה בעל פה

בצוואה יכולות להיות בקשות אשר מורות על החלפת יורש אחד באחר, על תנאים מסוימים או על חיובים כאלו ואחרים. אם לא קיימת צוואה כלשהי יש לפעול על פי הכללים הכתובים בהמשך.

מי נחשב כ-"בן זוג"?

תחילה, יש להבין מי נחשב כ-"בן זוג" על פי חוק הירושה. "בן זוג" הוא אדם אשר היה "נשוי" למוריש בזמן הפטירה שלו. אותו אדם יחשב כ-"נשוי" גם אם הוא אינו נישא לו כדין. כמו כן, חשוב לציין כי על פי סעיף 55 לחוק הירושה, ל-"ידועים בציבור" קיים דין זהה לדינם של "בני הזוג".

אופן חלוקת הרכוש במקרים בהם יש מספר יורשים פוטנציאליים

לאחר שדנו בסוגיה מי נחשב כ-"בן זוג", נתפנה להבין כיצד יש לחלק את העיזבון במקרה שבו קיימים יורשים נוספים. ראשית, יש להפריד בין מיטלטלין לבין שאר העיזבון. כפי שנאמר לעיל, עיזבון זהו כל הרכוש שהותיר אחריו המנוח. כחלק מהעיזבון קיים גם רכוש הנקרא מיטלטלין. בשפה המקצועית המונח מיטלטלין כולל בתוכו את כל הרכוש שניתן לשאת ולהעביר ממקום למקום (לטלטל אותו), קרי רכוש שאינו מחובר לקרקע (אשר נקרא מקרקעין).

על פי חוק הירושה, זכותו של בן הזוג הנותר בחיים לרשת את המיטלטלין של המנוח – כולל את המכונית הפרטית – אשר שייכים למשק הבית שהיה משותף לשניהם. באשר לשאר העיזבון של בן הזוג המוריש, יש לקחת בחשבון את שאר קרובי המשפחה:

1. במקרה אשר המנוח הותיר אחריו ילדים או נכדים או הורים – אזי בן הזוג יקבל חצי מהעיזבון, והחצי הנותר יתחלק בין אותם קרובי משפחה המפורטים לעיל.
2. במקרה אשר המנוח הותיר אחריו אחים או אחיינים או סבים – אזי בן הזוג יקבל שני שלישים מהעיזבון והשליש הנותר יתחלק בין אותם קרובי משפחה המפורטים לעיל. בסעיף זה קיים תת סעיף אשר יש להתייחס אליו. אם לפני מותו של המוריש, בן הזוג היה נשוי למוריש לפחות שלוש שנים ובאותה התקופה גם גרו יחד בדירה הכלולה בעיזבון – אזי זכותו של בן הזוג הנותר לרשת את כל החלק אשר היה שייך למוריש בדירה המוזכרת לעיל, ובנוסף לכך לרשת שני שלישים מהעיזבון שנשאר.
3. במקרה אשר המנוח לא הותיר אחריו אף לא אחד מקרובי המשפחה שמוזכרים בסעיפים הקודמים – אזי זכותו של בן הזוג הנותר לרשת את כל העיזבון בשלמותו.

על פי החוק המפורט לעיל, עלולות להיווצר מספר בעיות. דוגמה לבעיה נפוצה היא מקרה בו המנוח מותיר אחריו בן זוג, הורה אחד ואח. במקרה שכזה, בו אחד מההורים כבר נפטר ונותר הורה אחד יש קונפליקט בין סעיף מספר 1 לבין סעיף מספר 2. המחוקק קבע כי בסיטואציה שכזו החלק השייך לבן הזוג יהיה מחצית מהעיזבון. באשר לשאלה מה תהייה החלוקה הפנימית בין ההורה הנותר לאח, הדעות עדיין נותרו חלוקות.

לסיכום

לאחר שבדקתם שאכן לא קיימת צוואה מכל סוג שהוא, יש לפעול על פי הסעיפים המוזכרים לעיל, אשר כתובים גם בחוק הירושה. יש לקחת בחשבון מי הם קרובי המשפחה של המוריש ולפעול בהתאם לכך. שימו לב שיש הבחנה בין המיטלטלין של המנוח לבין שאר העיזבון שלו, ושהמיטלטלין כולו אמור להיות ירושתו של בן הזוג.